שמי עמנואל פנקר. אני יליד הודו (אמא הודו), עליתי לארץ עם המשפחה בגיל שלוש עשרה.
הייתי בפנימיה דתי מאוד בירושלים.
(בהודו למדתי בבית ספר של נוצרים, כל בוקר הייתי נכנס למנזר. פתאום מצאתי עצמי בפנימיה דתית.
באחת החופשות שאלתי את אבי למה החלפת את הדת שלי?)
את מלחמת ששת הימים עברתי בירושלים. לא היה קל כי עברו רק כמה חודשים מאז עליתי לישראל.
במלחמת יום הכיפורים שירתתי בצבא בחטיבה 7. המון מחבריי ליחידה נפלו במלחמה. לא היה קל.
לאחר גירושין מאשתי, נסעתי לנפאל גרתי שם כחמש שנים. ניהלתי שם מסעדה בשם "מאיה" שהייתה בבעלותי.
המסעדה היתה הצלחה, והגיעו אליה הרבה ישראלים.
באחד הימים סמוך לשעה 12:00 בצהריים היתה במקום רעידת אדמה חזקה. (7.9 בסולם ריכטר)
כל הנוכחים היו בפניקה גמורה, היו אנשים שניסו לקפוץ דרך החלון מקומה שנייה בה היתה מסעדה. המסעדה נהרסה.
לאחר מכן נסעתי לטייל בצפון הודו באוטובוסים. ראיתי מקומות שונים ויפים. לאחר כמה ימי נסיעה הגעתי למקום מקסים שנקרא "דרמסלה". התאהבתי במקום, נשארתי שם כמה שבועות. שם פגשתי אדם מאוד נחמד. התברר שהוא מלמד לנגן בחליל צד. החלטתי ללמוד לנגן בחליל צד. לקח לי שלושה ימים להבין שזה לא בשבילי, ושברתי את החליל… המורה הנחמד אמר שלא נורא, ונתן לי חליל חדש במתנה.
לאחר מכן, נכנסתי לחנות וקניתי כמה עפרונות וחוברת לציור, כך נחשפתי לאומנות הציור. מאז לא הפסקתי לצייר.
תחת ידי ומכחולי, ציירתי עוד היום עשרות ציורים. ציורי נוף, דיוקנים, ציורים מהווי הקהילה בהודו.
הציורים שלי הם מקוריים. צוירו בקפידה רבה.
עד היום כל הציורים צוירו בצבעים אקריליים. חלק על נייר עבודות יד (Handmade Paper) , בגודל A4 ו-A3.
כמובן גם על קנווס מתוח על מסגרת עץ בגדלים שונים.
כל הציורים מוגנים עם Varnish. להגנה מפני חום, אור, ואבק, להארכת חיי הציורים.